שימוש בהגדרת מקרקעין ע"פ פקודת הפרשנות לשם קביעת הסמכות העניינית בתביעה למתן צו הריסה במקרקעין

1.         המשיב הוא בעל הזכויות להרשם כבעלים של בנין מגורים.

            המבקש הוא אחד מדיירי הבנין.

            על פי המתואר בכתבי הצדדים, המבקש הרחיב את מרפסת דירתו על ידי העמדת קונסטרוקציה המונחת על עמודי ברזל.

            לטענת המשיב הדבר נעשה ללא קבלת היתר בניה על פי חוק. המבקש לא הכחיש זאת.

בתובענה זו עותר המבקש למתן צו הריסה למרפסת שנבנתה.

            בבקשה זו טוען המבקש כי הסמכות הענינית ליתן צו הריסה כמבוקש נתונה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט זה, והוא מפנה לפסיקה בנדון.

            המשיב טוען כי ישנה גם פסיקה אחרת וכן שהמדובר למעשה במטלטלין.

2.         גם אם בעבר נשמעה דיעה, לפיה בית משפט זה מוסמך לתת צו הריסה הנוגע למקרקעין, הרי שכיום קיימת פסיקה מחייבת של בית המשפט העליון: רע"א 7166/02 אלגריה         נ' אברמוב, פ"ד נז(1) 337.

            כב' השופטת דורנר קבעה (עמ' 339), כי אמנם בית משפט השלום הוא המוסמך לדון בתביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין, כאמור בסעיף 51(א)(3) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט), ואולם מדובר רק בתביעות לשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס. תביעה להריסת חלק במקרקעין הינה בסמכות בית המשפט המחוזי, משום שאין מדובר בשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס.

            כב' השופטת דורנר הוסיפה עוד (שם) שכאשר עצם מציאות המבנה הלא חוקי של צד אחד היא הפוגעת בשימושו של הצד האחר בנכס שלו ולא השימוש שעושה הצד הראשון באותו מבנה, הרי שהסמכות היא בידי בית המשפט המחוזי.

            אמנם, כאשר סעד ההריסה המבוקש טפל  לסעדים מבוקשים אחרים, כמו: תביעת פינוי או תביעת פיצויים, יוכל גם בית משפט השלום לדון בתביעה מכח הכלל של טפל ההולך אחר העיקר (ראו, למשל: החלטותיהם של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 3189/06 וולפינגר נ' ראובני (2006) ושל כב' השופט דנציגר ברע"א 10889/07 קנאזע נ' הנזירות הפרנסיסקניות של הלב הטהור של מריה (2008)), לא כן כאשר המדובר בסעד עיקרי ויחיד.

3.         בעניננו, סעד ההריסה הוא אכן הסעד היחיד שהתבקש בתובענה.

            כמו כן, הפגיעה הנטענת במשיב היא עצם מציאותה של המרפסת הנדונה כמות שהיא ולא השימוש שעושה בה המבקש.

            לכן, ובהתאם להלכה הנ"ל, הסמכות הענינית לדון בתובענה היא של בית המשפט המחוזי.

4.         באשר לטענת המשיב כי הקונסטרוקציה הנדונה אינה "מקרקעין".

            חוק בתי המשפט עצמו אינו מגדיר מהם "מקרקעין" בהקשר לקביעת הסמכות הענינית (סעיף 51(א)(3)), ולכן ההגדרה שתחול היא זו שבסעיף 3 ל חוק הפרשנות,          התשמ"א-1981, מכח סעיף 1 לחוק זה.

            וזו ההגדרה:

            "מקרקעין - קרקע, כל הבנוי עליה והנטוע בה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה".

            הגדרה זהה מופיעה גם ב פקודת הפרשנות [נוסח חדש] (סעיף 1) וב חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (סעיף 1).